פסק-דין בתיק ע"א 1628-08

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כב' השופטת חנה ינון) בת.א. 18367/06,  בו נדחתה תביעתה של חברת מדיה מרקט  (להלן: "המערערת") לפיצוי כספי בסך 1,506,650 ש"ח, בגין הפרת הסכם עם רשות שדות התעופה (להלן: "המשיבה").

העובדות

בין המערערת למשיבה נחתם הסכם המתיר למערערת להציג פרסומים על מסכי פלזמה ושלטים של לקוחותיה בין השנים 2008-2004 בשדה התעופה באילת. לטענת המערערת שיפצה המשיבה את שדה התעופה אילת בשנת 2005 ומתאריך זה הופסקו פרסומיה, בעל כורחה, מה שגרם לה הפסדים בשיווק ופגיעה במוניטין, הכל בשל הפרת ההסכם על ידי המשיבה.

המשיבה טענה כי השיפוץ היה הכרחי ונעשה מטעמי בטחון וכי הוצעו למערערת שטחי פרסום חלופיים בשטח שדה התעופה, אולם היא לא היתה מעוניינת בכך. כן נותרה המערערת חייבת למשיבה סך של 109,063 ש"ח בגין הצגת פרסומיה.

עוד ראוי להפנות לעובדה כי באותה העת ביקשה המשיבה מטעמה שלה לסיים את ההתקשרות עם המערערת בשל הצורך בהכנסת זכיין חדש, הוא חברת "ברעם". מטעם זה, נקבעה פגישה ביום 19.5.05, בין נציגי המשיבה ונציג המערערת, כדי לנסות להגיע להסדר להתרת הקשר החוזי המתואר לעיל. לאחר הפגישה שלחה המערערת מכתב למשיבה ביום  23.5.05, אך בסופו של דבר ענין התרת הקשר לא נסתייע. יש לחזור ולהדגיש כי המשא ומתן הנ"ל שהתקיים בין הצדדים לא היה בשל הצורך בסגירת הטרמינל עקב השיפוץ המתוכנן. עניין השיפוץ והעברת הפרסום לשטח חלופי לא הוזכר במהלך המו"מ בין הצדדים, כלל ועיקר.

מחומר הראיות עלה כי לכשהתבררה למערערת עובדת קיומו של השיפוץ בשדה התעופה, פנתה היא ביוזמתה למשיבה במכתב מיום 16.10.05 בו ציינה את הנזקים העלולים להיגרם לה וביקשה פתרון הולם למצב שנוצר. מכתב נוסף באותו בענין שלחה ביום 31.10.05. בתגובה הציעה המשיבה למערערת הצבת מסכי פלזמה באולם הנוסעים הנכנסים החלופי שנבנה, וכן ציינה כי המערערת תוכל לתכנן את יתר מתקני הפרסום הרלבנטים באופן שיתאימו למגבלות המבנה החלופי.

המערערת, נוכח השיפוץ, נאלצה להסיר את כל מתקניה מאולם הנכנסים ולא היה באפשרותה לנקוט בפעולה חלופית אחרת.

לטענת המשיבה - כבר בתחילת מאי 2005 עודכנה המערערת בדבר השיפוץ והצורך להעביר את המסכים והשילוט למבנה החלופי שהוקם במהלך תקופת השיפוץ, מבנה שנועד לשמש באופן זמני את אולם הנכנסים. יתר על כן בחודש אוגוסט 2005 השתתפו נציגי המערערת בסיור עם נציג המשיבה ואז הוצגו בפניהם תוכניות השיפוץ ומיקום האולם החלופי. 6 חודשים לפני השיפוץ בסביבות נובמבר 2005 עודכנה המערערת והודע לה כי יהיה עליה להסיר את מתקני הפרסום ולהעבירם לאולם החלופי. לטענתה, של המשיבה מאז יום המפגש לא פנתה המערערת בכל בקשה. למותר לציין כי המערערת מכחישה מכל וכל עובדות/טענות אלה.

פסק דינה של הערכאה הדיונית

על סמך החומר שהוצג בפניו, הגיעה הערכאה הדיונית למסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ודחה את התביעה.

הרקע כאמור לפלוגתאות בין הצדדים היה השיפוץ שנערך בשדה התעופה באילת, אשר נקבע כי היה הכרחי עקב כורח בטיחותי ובטחוני. כעולה מן הראיות העידו מנהלי שדה התעופה באילת כי ההחלטה על השיפוץ וההרחבה נתקבלה בעקבות הידברות ארוכה של גורמים המפקחים על רשות שדות התעופה. במילים אחרות, היתה זו החלטה ענינית ומנהלית של הרשות. המערערת לא שיתפה פעולה ואף לא עשתה מאום לענין הקטנת הנזק.

עוד נקבע, כי המערערת לא עשתה מאמץ של ממש לפתרון הענין וטענה כי לא ניתן להשתמש באולם הנוסעים החלופי, מאחר שלא היתה שמירה במהלך הלילה על מתקניה. בענין זה נקבע כי המערערת לא עשתה מאמץ של ממש ולו רצתה בשמירה, ניתן היה למצוא פתרון לכך בעלות סבירה או לפחות צמצום הנזק על ידי נשיאה בעלות השמירה. במצב ענינים זה, קובע בית המשפט, המערערת תבעה פיצויים מופרזים, לא פעלה כלל להקטנת הנזק אלא הטילה את מלוא האחריות על כתפיה של המשיבה. בנסיבות הענין נדחתה איפוא תביעתה לפיצוי.

על קביעות אלה הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

המערערת טוענת כי פסק הדין שגוי מיסודו, וכי ביהמ"ש התעלם מרוב טיעוניה. לטענתה, לאור שיפוץ השדה הופסקו הפרסומים באופן חד צדדי על ידי המשיבה כבר באוקטובר 2005. הדבר נעשה תוך הפרת הסכם קיים ותוך גרימת נזק בלתי הפיך, באשר המערערת היתה כבולה להסכמים עם לקוחותיה. מבהירה המערערת כי הוכח שנגרם לה נזק ממוני ישיר בסכום של לא פחות מ- 196,760 ש"ח בשל העדר יכולתה לקיים פרסומים של שלטים שונים ולא פחות מ- 809,890 ש"ח בשל אי פרסום מסכי הפלזמה ובסך הכל בשל הפסקת הפרסום נגרם לה נזק כולל בסך של 1,006,650 ש"ח.

המערערת טוענת שגם אם המשיבה נאלצה להעדיף את השיקול הבטחוני בטיחותי, כשיקול הכרחי לשיפוץ, אין בכך כדי לקבוע כי הדבר היווה צידוק להפרת ההסכם ופטירתה של האחרונה מאחריות.

מדגישה היא כי נודע לה על השיפוץ רק באמצע חודש אוקטובר 2005 והיא אף הסכימה לפנים משורת הדין לנסות למצוא פתרון. אלא שלא הוצעו לה כל הצעות פשרה. נושא השיפוץ לא עלה כלל במהלך המו"מ ביניהם, והשיפוץ נכפה עליה באופן פתאומי. טעה בית המשפט בכך שקבע כי המערערת לא הקטינה את הנזק ולכן אין היא זכאית לפיצוי. המערערת טוענת כי יש לקבל את תביעתה במלואה שכן היא הוכחה, הן לענין ההפרה והן לענין הנזק בעוד שהמשיבה התנהלה וניהלה את המו"מ לפני חתימת החוזה ואת כל ההליכים לאחר מכן שלא בתום לב.

דיון

ניסינו להביא את הצדדים לידי הידברות וסברנו כי נכון יעשו אם יפנו לגישור אולם הם סירבו, ובקשו לקבל פסק הדין על סמך החומר שבתיק.